<h1>סמ"ג לאוין סימן ט"ז</h1>
<h2>דף ז:</h2>
שאנו מוזהרין על ברכת השם שנ' (שמות כ"ב כ"ז) א-להים לא תקלל ונאמר בעונשו (ויקרא כ"ד ט"ז) ונוקב שם ה' [מות] יומת. וזה הכלל כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת בית דין הרי זה מצות לא תעשה חוץ ממילה ופסח שהן בכרת והן מצות עשה (רמב"ם ל"ת ס'). ואמרינן בפרק ד' מיתות (סנהדרין נ"ו א') אין המגדף חייב סקילה עד שיפרש את השם המיוחד, פירוש בכתיבתו, ויש אומ' אף בקריאתו, ויברך אותו בשם מן השמות שאינן נמחקין שנא' ונוקב (ב)שם ה' [מות יומת], בנקבו שם, עד שיברך שם בשם (סנהדרין שם), ועל שם המיוחד חייב סקילה ועל הכנויין באזהרה (ע"פ רמב"ם ע"ז פ"ב הל' ז' ע"ש). בכל יום דנין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסי, נגמר הדין מוציאין כל האדם לחוץ ושואלין את הגדול שבעדים ואומרים לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר, והדיינין עומדין על רגליהם וקורעין ולא מאחין והשני אומר אף אני כמותו שמעתי ואם היו העדים רבים צריך כל אחד ואחד מהם לומר כזה שמעתי (רמב"ם שם הל' ח'). כל השומע ברכת השם חייב לקרוע ואפילו על ברכת הכינוי חייב לקרוע והוא שישמענה מישראל, אחד השומע מפיו ואחד השומע מפי השומע, אבל השומע מפי הגוי אינו חייב לקרוע ולא קרעו אליקים ושבנא אלא מפני שהיה רבשקה ישראל משומד, כל העדים והדיינין סומכין ידיהן על ראש המגדף ואומרים [לו] דמך בראשך שאתה גרמת לך, ואין לך בכל הרוגי ב"ד מי שסומכין עליו אלא על מגדף בלבד שנאמ' (ויקרא כ"ד י"ד) וסמכו כל השומעים את ידיהם וגומר (רמב"ם שם הל' י' ע"ש). גרסינן בפ' יש נוחלין (ב"ב קכ"ט ב') כל תוך כדי דבור כדיבור דמי חוץ ממגדף ועובד ע"ז כו' פירוש שאם בירך אחד את ה' או אמר לע"ז אלוה[י] אתה וחזר בו אפי' [ב]תוך כדי דיבור והוא שיעור שלום עליך ר' אינו כלום אלא נסקל (ע"פ רמב"ם שם הל' ט' ופ"ג הל' ד'). המגדף שלא בעדים הרי זה בכרת שנא' (במדבר ט"ו ל') והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף ונכרתה וגומר, ובפ"ק דכריתות (ז' ב') אמרי רבנן שבא ליתן כרת למברך את השם. כשם שתולין [את] המגדף לאחר סקילה שנאמר (דברים כ"א כ"ג) כי קללת א-להים תלוי וגו' כך תולין העובד ע"ז אחר סקילה ואין שאר הנסקלין נתלין אלא אלו, ששניהם כופרים בעיקר כדאמרינן בפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ה ב'). ותניא (שם נ"ו א') איש איש מה ת"ל איש איש לרבות את הגוים שמצווין על ברכת השם כישראל.
